מה לעשות, יש גם הפקות כאלו. הפקות שגם אחרי שנשמע הקאט האחרון ונפתחו הבקבוקים אנחנו עוד לא מאמינים שאשכרה זה ברמת קרה. על פניו זה נראה הזוי מכדי להיות אמיתי. דירת חלומות בהכי סטייל, דיווה מפוצצת מסטייל, מנהל אישי עם דיעה מוצקת על כל מה שקורה, 8 מצלמות, במאי עם חזון וסביבם באים והולכים טיפוסים מוזרים שנהגו על ידי תסריטאי טרוט עיניים. המילה בלאגן הייתה רשומה על כל שנייה ושנייה מההפקה הזאת. “מה לעשות, יש גם הפקות כאלו” מילמלו המפיקות והתכוננו לשבוע של אטרף ודרמות מהסרטים. במהלך הזמן שהיינו סגורים עם דנה אינטרנשיונל נזכרנו למה וכמה אנחנו אוהבים את העבודה שלנו. 

כשיש לך פרטנר מקצועי, פרטנרית במקרה של דנה, הרבה יותר קל לך להיות מקצוען במה שאתה עושה. זה פשוט בא בטבעי. ולמרות כל הלחצים (ד”ש לשי כרם), לוחות הזמנים הלא הגיוניים, התסריטים והטיפוסים ההזויים, מורכבות ההפקה ומיליון ואחד פרטים לזכור בכל יום – בכל זאת, הייתה אוירה של מסיבה מתוקתקת באוויר. כזו שכולם מגיעים בזמן, יודעים מה צריך לעשות ועושים את זה טוב. ועל הכל ניצח באווירה שמזכירה מדריך יוגה בדרמסלה -הבמאי  עדי סופר. עדי לא נתן לכשלים, אילוצים, חשפנים, גמדים ואנשים שמדברים דרך בובות שמסתובבים על הסט, להפריע לו יותר מדי בלעשות את העבודה. אה- וגם לא לזה שהכוכבת הראשית שלו בכלל קרועה מגעגועים לכלבה האהוב.. (שולחים מכאן איחולי החלמה לברדפורד).

 בד”כ, המשפט “לא באנו לפה בשביל להנות” הוא משפט סותם הפיות הקלאסי בהפקות. בהפקה הזו, אנשים אשכרה התבאסו שנגמר. כן, כולל הטכנאים. ועל הדרך גם למדנו כמה מילים מבית מדרשה של דנה שילוו אותנו לכל החיים כמו: “נשבר לי הפישפישיו”, “קופצת לארון”, “אני בדגל אדום” והקלאסיקה המודרנית “אקוץ’ פאקוץ’”. בקרוב גם אתם תדעו מה זה אומר. מה לעשות, תודה לאל שיש גם הפקות כאלו.

                                                                                                                                                                               

   

 

  

לעמוד “דנה נמה דנה קמה” באתר ארצה