2 וחצי בבוקר, אוויר של אמצע ספטמבר, האורחים האחרונים עדיין רוקדים, אלכוהול רב זורם בעורקים של כולם, אריק זאבי מחזיק כוסית ויסקי ביד, חושב שנייה ומחייך קלות לפני שהוא עונה לשאלתנו :

“היה רגע בחופה שעמדו לצאת לי דמעות אבל אמרתי לעצמי, די אריק, מספיק יצאת כוסית באולימפיאדה… (צוחק) תמיד אמרתי לעצמי, אתה ג’ודאי, 100 קילו, אף אחד לא יחשוב שאתה חנון אם אתה בוכה, אבל הפעם הרגשתי שעברתי את הסף.”

אנחנו בשלבים האחרונים של עריכת הסרט על אריק זאבי ושחר צוברי – “סיפור אולימפי” (שם זמני) – שמתוכנן להיות משודר ב-25 בדצמבר בערוץ 10. אחרי הרבה ימים מרגשים עם אריק ואחרי לא מעט בכי, זה אחד הרגעים המשמחים שהיו לנו איתו. ארבעה שבועות אחרי היום הקשה בחייו בסין, אריק היה על גג העולם.

3 וחצי בבוקר, חום של אמצע יולי, עיניים טרוטות בנתב”ג, הפעם הראשונה שאנחנו מצלמים את שחר צוברי, חודש לפני האולימפיאדה, מצפים ליציאתו באולם ההגעה בשובו ממחנה אימון.

שחר יוצא עם עגלה עליה מפרש ארוך ארוז, גלוסקא הצלם מלווה אותו במשך שתי דקות שלמות עד הכביש. אף אחד לא מחכה לו. אף אחד לא קורא בשמו. שחר האילתי חוזר לבד לגמרי.

אחרי שבן דודו מוריד אותו בבית סבו ברמת-גן. שחר מנסה להכניס את המפרש למעלית אך המעלית צרה מלהכיל. שחר מחליט לעלות עם המפרש דרך המדרגות.

ב-4 וחצי בבוקר אחרי 12 שעות טיסה, שחר עולה עם המפרש 9 קומות במדרגות. וצוחק מאושר.

בדיוק חודש אחרי, בתום האולימפיאדה, אותו שדה, אותה שעה, שחר יוצא לאולם ההגעה עם מדלית ארד לצווארו.

300 אנשים חיכו לו, 50 עיתונאים וצלמים, עשרות בני משפחה. לקח לו שעתיים לצאת מהשדה. ואז הוא לחש לנו – היה יותר כיף לנחות לבד לגמרי.

כרגע אריק נופש לו עם אשתו בירח דבש רומנטי, שחר גולש לו להנאתו בהוואי, וכולם יחזרו ארצה להקרנת הבכורה של הסרט בדצמבר

לעמוד “סיפור אולימפי” באתר ארצה