סרט דוקומנטרי | 50 דקות | שודר ב- 2007 בערוץ 10

סאלם הוא ערבי מהגליל, אבל זה לא מפריע לו לשיר את התקווה בקולי קולות עם חבריו ליציע המזרחי המפורסם של אצטדיון טדי, המקום שבו קריאות “מוות לערבים” הן עניין שבשגרה.

גיא מתגאה בגזענות שלו בקולי קולות בטדי, אבל ביומיום בעבודה שלו הכל נעשה בשקט ובסדר מופתי. גיא הוא רואה חשבון.

מירי היא מורה למחשבים, אשת חינוך רהוטה, שמוחה על הוולגריות של כמה מאוהדי בית”ר. אבל זה לא מונע ממנה להתפרע כאחרונת החוליגאנים כשהאליפות הנכספת סוף-סוף מגיעה.

ששי אוהב את בית”ר כל-כך חזק, ואולי בגלל זה על חברה או חתונה פשוט אין מה לדבר. אביגיל פעם ברחה מחדר לידה עם צירים, רק כדי לא לפספס משחק. צחי וליאור, בוהמיינים תל-אביבים לכל דבר, מסתייגים מהגזענות של הקהל ומהכסף של גאידמק, אבל לא יעזור כלום: בשבת הם בטדי.

אלה גיבורי הסרט “אני אוהב אותך ביתר”. האנשים האמיתיים שמהווים את “הקומץ” הידוע לשמצה. אנשים שמרגישים שכל העולם נגדם: התקשורת מקפחת, התל-אביבים סנובים והערבים רק רוצים להשמידנו.

הסרט עוקב אחריהם לאורך עונה היסטורית והיסטרית, עונה שבה הכסף הגדול נשפך בפתאומיות אל תוך בירת המצוקה וההזנחה, עונה שבה שכירי-חרב תפסו את מקומם של אגדות מקומיות, עונת אליפות ראשונה אחרי כמעט עשור של אכזבות.

ככל שהאוהדים שלנו הולכים ונחשפים, כך נחשפת תמונת מראה, דו”ח מצב של ישראל 2007: חברה גזענית, מעמדית, שונאת תקשורת אבל משועבדת לה, חשדנית כלפי מסחור אבל חסרת אונים מול הכסף הגדול.

לתשוקה שיושבי היציע המזרחי חשים כלפי בית”ר אין גבולות. זו תשוקה טוטאלית, אהבת אמת. אבל אולי, עמוק בפנים, עבור כל אחד מהם, בית”ר היא בעצם רק תירוץ, מפלט, תחליף למשהו משמעותי בחיים שאבד בדרך, או שאף פעם לא היה.

בימוי: יונתן ריגר
צילום: רון חיימוב
צלם נוסף: עופר שכטמן
עורך וידאו: איתן שחף